עורכי דין - צור קשר

שם*:
מייל:
טלפון*:
הודעה:

התחברות עורכי דין






שכחתי את הסיסמה
אין לך חשבון עדיין? צור חשבון

שמור על קשר עורכי דין

דיני נזיקין arrow אובדן כושר השתכרות
אובדן כושר השתכרות

אובדן כושר השתכרות

עקרון העל בדיני הפיצויים הוא עקרון השבת המצב לקדמותו לפיו הניזוק אמור לקבל פיצוי מלא על נזקיו, לא יותר ולא פחות[1], כשלכלל יש חריגים. קיימת הבחנה בין נזק מיוחד-עד למתן פסה"ד, לבין נזק כללי- ממועד זה ואילך כשהדיון מתמקד בנזק כללי ממוני. חישוב אובדן כושר השתכרות לפי הפקנ"ז: בעניין ברששת יש הבחנה בין אובדן כושר השתכרות-פוטנציאל ההשתכרות של הניזוק משול לנכס שנפגע כאן ועכשיו לכן יש לפצות, לבין אובדן השתכרות עתידית-אלמלא הפגיעה האדם היה ממשיך להרוויח בפועל הכנסה בעתיד ובשל הפגיעה ההכנסה קטנה לכן יש לפצותו[2], וזאת נחשב: השלב הראשון: קביעת השכר הפוטנציאלי של התובע אלמלא נפגע[3]. הפיצוי מבוסס על מה שהנפגע יכול היה להשתכר, ללא מום. לעניין זה יובאו בחשבון שכרו או הכנסתו-לפני התאונה שכרה של סוהא עמד על 4,000₪ לחודש כאשת מכירות בחברה סלולארית. אך בזה לא די לשם קביעת שכרה הפוטנציאלי, שכן נראה שהייתה בתחילת דרכה, ועבדה באופן חלקי בתור סטודנטית, לכן צפויה להרוויח יותר כשתסיים את לימודיה. ביהמ"ש מתחשב בשכר הממוצע במשק. יש להתחשב בתוכניות עתידיות רק אם יש שלב הגשמה בפועל או סיכוי ממשיובסיכויי קידום או שינוי בשכר הפוטנציאלי-סוכם עם סוהא שכשתסיים את לימודיה תעשה את ההתמחות במחלקה המשפטית של החברה, בתנאי שכר זהים לאלו שתהא זכאית להם במסגרת תפקידה בחברה ערב תחילת ההתמחות-4,000₪. ייתכן שבעקבות הצטיינותה יוחלט להעלות את שכרה. בנוסף, סוהא שאפה להיכנס כשותפה שנייה במשרד עו"ד של אביה- הסיכוי הנו ממשי. נעריך את שכרה הפוטנציאלי כך: 4,000₪ בחודש כאשת מכירות במשך שנה; יכולת השתכרות כמתמחה 4,000₪ בחודש במשך שנה; יכולת השתכרות כשותפה כולל קידום ושינוי בשכר כ-10,000₪ בחודש במשך 43 שנים. באטרש נקבע שאין לקבל את הטענה שנערה ערבייה אינה נוהגת לצאת לעבודה מחוץ לכפרה וגם אם ע"פ הסטטיסטיקה עדיין נמוך שיעור הנשים ממגזר זה היוצאות לעבוד מחוץ לבית, אין זה נתון סטאטי ובוודאי שלא לגבי הדור

הצעיר[4]. בפיצוי ע"פ פקנ"ז אין מתחשבים במס שהיה מוטל על אותה הכנסה[5].

השלב השני: קביעת הפסד כושר השתכרות-ישנן שלוש דרכים שימושיות בסדר יורד מבחינת עדיפותן: 1.חישוב אקטוארי-ביהמ"ש מעריך את יכולת השתכרות הניזוק בהינתן מומו. סכום זה הוא מפחית מהשכר הפוטנציאלי- לאחר פציעתה, שכרה של סוהא מסתכם ב-3,500₪ בחודש. בתק' הראשונה-500=3,500-4,000; בתק' השניה-6,500=3,500-10,000. 2.הכפלת השכר הפוטנציאלי באחוזי הנכות התפקודית של הניזוק-בהמ"ש קובע את הנכות הפונקציונאלית של הניזוק ומכפיל זאת בהכנסה הפוטנציאלית. ביהמ"ש מניח שאחוזי הנכות הרפואית משקפים את נכותו הפונקציונלית ולוקח אותם. לעיתים יש פער בין הנכות הרפואית והפונקציונאלית[6], בהתחשב בנתוניו האישיים של הניזוק-נכותה התפקודית של סוהא משמעותית מאוד, שהרי לא יכולה לעבוד עוד בחברה כאשת מכירות, גם אם הנכות הרפואית בשיעור נמוך. 3.אומדן גלובלי-בהעדר נתונים לחשב את הכנסת הניזוק במומו או את נכותו התפקודית, יפסוק ביהמ"ש פיצוי על אובדן הכנסה בדרך זו. השלב השלישי: קביעת אורך התק'-עד מועד תום תק' עבודתו של הניזוק-(עד גיל 65). כדי לקבוע מהו הסכום לו זכאית סוהא לוקחים את השכר הפוטנציאלי-בחלק הראשון 500 כפול 24 חודשים=12,000. בחלק השני-6,500 כפול 516 חודשים (43 שנים)=3,354,000, מחברים את שני החלקים ומקבלים 3,366,000₪- הסכום לו תהא זכאית סוהא לערך. סוהא תוכל לקבל גם פיצויים עתיים מכוח הפקנ"ז.

אירוע 2: דרך חישוב הפיצויים לנמרוד: ראשית, השכר הממוצע עומד על 6,000₪ בחודש, ולפי ס' 4(א)(1) לפלת"ד לא תובא בחשבון הכנסה העולה על שילוש השכר הממוצע במשק

 (18,000=3*6,000). הכנסתו החודשית של נמרוד לפני התאונה הייתה 45,000₪ שזה גבוה מהשכר הממוצע לכן נחשב ע"פ 18,000. מכיוון שנמרוד לא הציג תלושי שכר מהתק' שלאחר התאונה, הכנסתו לא ידועה ובשלב הראשון ניקח את הכנסתו לפני התאונה-18,000, וננכה ממנה את שיעור המס בתקרה של 25%= 13,500. הנכות הרפואית שהיא גם התפקודית=10%, נכפיל אותם ב-13,500 ונקבל 1,350 כפול 12 חודשים ואורך התק' של 20 שנים (45-65) ונקבל 324,000₪,שזהו הסכום לו יהיה זכאי נמרוד. נמרוד יוכל לתבוע פיצויים עתיים לפי ס' 6 לפלת"ד ותקנות פיצויים לנפגעי ת"ד (תשלומים עתיים).

חלק ב'-אירוע 3: נזק לא ממוני הנו פיצוי בשל פגיעה ביסודות, גופניים או רוחניים, שלא ניתנים להוכחה חשבונית, הנתונים להערכת ביהמ"ש[7].להלן שלוש גישות לתשתית העיונית לפיצוי על כאב וסבל: 1.גישה פונקציונאלית- מתן סכום לניזוק שיאפשר לו לרכוש הנאות חלופיות לאלו שהפסיד בשל הפגיעה. לפי גישה זו נראה שארנון שאהב את החיים הטובים והיה נהנתן, יקבל פיצוי. 2.גישה קניינית- שלמות גופנית זהו נכס של הניזוק, שעה שפוגעים בו יש לפצותו, אף אם הניזוק מחוסר הכרה יש פיצוי, לכן נראה שארנון יפוצה.

3.הגישה האישית-הש' ברק בברדה- זוהי הגישה השלטת במ"י לפיה יש להוכיח בפועל כאב וסבל אישיים ועליהם יש לפצותו- נראה שע"פ גישה זו ארנון לא יקבל פיצוי מכיוון שהיה במצב של תרדמת בו לא יוכל להוכיח כאב וסבל, אולם בהמ"ש מתחשב בגורמים שונים כמו גיל הניזוק[8]- ייתכן שגילו הצעיר של ארנון ישפיע על החלטת ביהמ"ש כמו גם התק' הארוכה בה היה שרוי בתרדמת "שגזלה" את שנותיו הצעירות ומנעה ממנו להקים משפחה בזמן זה. ארנון יוכל לתבוע פיצוי גם על קיצור תוחלת חייו במשך 6.5 שנים, לפי הלכת פרייליך שככלל יכירו בפיצוי בגין קיצור תוחלת חיים בין אם נפטר ובין אם לאו[9].

אירוע 4: לפי ס' 2(א)(1) לתקנות הפלת"ד (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון) יש להכפיל שני פרומיל (0.002) מהסכום המקסימלי-150,000 כפול מס' הימים שבו היה אייל מאושפז בבי"ח-100 ימים ונקבל 30,000. לפי ס' 2(א)(2) נכפיל 1% מ-150,000 באחוזי נכות לצמיתות שנגרמה לאייל כתוצאה מהתאונה-30% ונקבל 450. לפני שנחבר את שתי התוצאות ס' 3 קובע שאירעה התאונה למי שמלאו לו ביום התאונה 30 שנה, יוקטן סכום הפיצויים לפי תקנה 2(א)(2) באחוז אחד לכל שנה שמלאה לו מעל 30 שנה-ביום התאונה אייל היה בן 36 לכן נפחית 6% מ-450 ונקבל 423. כעת נחבר 423 ועוד 30,000 ונקבל 30,423₪-זהו הסכום לו יהיה זכאי אייל. ברק בדעת מיעוט בברדה בעל גישה אינדיבידואלית, לפיה המזיק אינו צריך לשאת בהוצאות ניכרות בתועלתן, אך הוא בעד שיכון הניזוק בבית, אף שזה יקר יותר, לכן המזיק צריך לפצות פיצוי מלא את הניזוק[10] ובסורוקה נתקבלה גישתו וההלכה התהפכה[11]-נראה שאייל יקבל פיצוי גם על 30 הימים שהיה מרותק למיטה.

חלק ג'-אירוע 5:א.ס' 19(א) ו(ב) לפקנ"ז קובעים שכאשר נפטר אדם כל עילות תביעה בשל עוולה שעמדו לו יוסיפו לעמוד לטובת עזבונו, ובנוסף העיזבון יהא זכאי לפיצויים של דוד. ס' 19(ד) קובע שהזכויות הנתונות לעיזבון של דוד באות להוסיף על הזכויות הנתונות לתלויים בנפטר, לכן לפי ס' 78 לפקנ"ז גם התלויים יהיו זכאים לפיצויים כש-3 תנאים צריכים להתקיים: שדוד נפטר עקב עוולה; שהתובעים מנויים ברשימת התלויים-בת זוגתו ובתו (רשימה סגורה). לאחרונה נקבע בלינדורן שידועים בציבור נחשבים כבני זוג[12]; שדוד לא מימש את עילת תביעתו בעצמו לפני מותו. מאידך, ניתן לומר שהתלויים לא יהיו זכאים מכיוון שלא מדובר בפיצויים בעד חבלת גוף אלא בגין הוצאות רפואיות.

ב.לעניין ס' 78 ראה פירוט לעיל. המבחן הנפוץ ביותר בפסיקה לחישוב הזכאות של התלויים הוא שיטת הידות, אולם נקבע שאין חובה להשתמש בה[13]. ע"פ שיטת הידות לוקחים את הכנסת המנוח-6,000₪ אך לפני כן מנכים ממנה הוצאות מיוחדות-1,000₪ תמיכה בבן-דודו. בתק' הראשונה-רחל: מס' הנפשות 3, מס' הידות 4. לרחל 2 ידות (ידתה והידה הכללית) ולשירלי ידה אחת. במקרה דנן יש שתי הכנסות במשפחה, לכן יש לנכות לא רק את ידתו של המנוח לגבי הכנסתו אלא גם את ידת המנוח בהכנסת בת-הזוג: 2/4 מ-5000 (2500) פחות ¼ מ-4000 (1000)= 1500. שירלי: ¼ מ-5000= 1250.

בתק' השנייה-שירלי מגיעה לגיל 18 והתמיכה בה נפסקת: 2 נפשות, 3 ידות. רחל: 2/3 מ-5000 (3333.333) פחות 1/3 מ-4000 (1333.333)=2000. בשל גישת הניכוי היה נהוג בעבר להתחשב בסיכויי האלמנה להינשא כנימוק להפחתת התמיכה, אולם בלפידות נקבע שאין להתחשב בכך אלא אם האלמנה כבר נישאה או שברור שעומדת להינשא[14]. כאשר התלויים הם גם יורשים, היה נהוג לקזז את רווחיהם כיורשים מהפסדם כתלויים, אבל מאז פס"ד חננשוילי ויחזקאלי לא מנכים שווי האצת ירושה, רק במקרים נדירים[15]. בפס"ד גבאי ביהמ"ש פסק פיצוי גם על אובדן שירותי הבעל במשק הבית-הפסד שכר של בת-הזוג כאינדיקציה לשווי השירותים של הבעל, אולם אין זה אומר שכל הפסד השתכרות של בן-זוג יפוצה עבור הפסד התמיכה בבית[16].

 משרד עורכי דין - דוד סער

אובדן כושר השתכרות - מקורות

[1]ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762, 775 (להלן: עניין ברדה).

[2]ע"א 237/80 ברששת נ' האשאש, פ"ד לו(1) 281 (להלן: עניין ברששת).

[3]ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף (מהדורה רביעית, תשנ"ח) 43-44.

[4]ע"א 685/79 אטרש נ' מעלוף, פ"ד לו(1) 626 (להלן: עניין אטרש).

[5]ע"א 70/52 גרוסמן נ' רוט, פ"ד ו(2) 1242.

[6]ע"א 237/55 סטוצינר נ' פומרנצ'יק, פ"ד י(2) 1050, 1060.

[7]קציר, לעיל הערה 3, בע' 21.
[8]עניין ברדה, לעיל הערה 1.

[9]ע"א 773/81 עיזבון פרייליך נ' מ"ד, פ"ד לו(4) 816.

[10]עניין ברדה, לעיל הערה 1, בע' 771-772.

[11]ע"א 2934/93 סורוקה נ' הבאבו, פ"ד נ(1) 675, 694-695.

[12]ע"א 2000/97 לינדורן נ' קרנית, פ"ד נה(1) 12.
[13]קציר, לעיל הערה 3, בע' 792.
[14]ד"נ 14/68 לפידות נ' שליסר, פ"ד כג(1) 771.

[15]ע"א 248/86 עיזבון לילי חננשוילי נ' רותם, פ"ד מה(2) 529, 568; ע"א 5/84 יחזקאלי נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(3) 374 ,

     385-386.
[16]ע"א 64/89 גבאי נ' לוזון, פ"ד מח(4) 673.

 
Free Joomla Templates